תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
5190-09-09
05/07/2012
|
בפני השופט:
יעל אחימן
|
| - נגד - |
התובע:
אבשלום נחשון
עו"ד אריה חגאג
|
הנתבע:
1. משה ישראל קדוש
2. רוני קדוש
עו"ד ליאור דובדבני
|
| פסק-דין |
תביעה שהוגשה על-ידי אבשלום נחשון (להלן:
"נחשון"), נגד משה קדוש (להלן:
"משה") ורוני קדוש (להלן:
"רוני"), על סך של כ- 274,000 ש"ח.
לפי טענתו של נחשון, לווה ממנו רוני סכום של 200,000 ש"ח, שלא הושב למרות בקשותיו החוזרות ונישנות.
הגם שעצם מתן ההלוואה אינו שנוי במחלוקת טוען רוני כי הלוואה זו לא נמסרה לידיו ולא הוא חב בפרעונה. לגירסתו נמסרה ההלוואה לעסקו של אחיו משה "ירדן השקעות (להלן:
"העסק") שקרס והותיר אחריו נושים רבים כולל הוא עצמו. רוני טוען בהקשר זה כי, ו עבד כשכיר בעסקו של משה, בו שימש כפקיד תמורת משכורת חודשית וגם הוא נותר ללא אפשרות לגבות את שכרו.
גירסתו של נחשון הוצג באמצעות עדותו ובאמצעות אשתו הגב' ציפורה נחשון (להלן:
"ציפורה").
בעדותו, מסתמך נחשון על מוצג ג' לתיק המוצגים. מוצג ג' הינו שיק החתום בחתימה לא מזוהה לגביו נטען כי נחתם ונמסר על ידי רוני כבטחון להשבת ההלוואה וחולל לאחר הצגתו לפרעון.
רוני מכחיש מכל וכל בעדותו את זיקתו למסירת השיק או לחתימה על גביו, תוך שהוא מדגיש את חוסר מעורבותו בניהול העסקים נשוא מתן ההלואה. לדבריו, קרס משה אחיו כלכלית והותיר נושים רבים בפני שוקת שבורה, כולל אותו עצמו.
המחלוקת בתיק מתמקדת איפוא בשאלת זהותו של הלווה ולא בשאלת עצם מתן ההלואה וחובת השבתה.
נחשון טוען כי רוני הוא הלווה ואילו רוני טוען כי הלווה היה משה אחיו.
טענתו של רוני לניתוק כל זיקה שהיא לחובת השבת ההלוואה מתבססת על פגמים שנמצאו בעדותו של נחשון ביחס לזהות החותם על גבי השיק ואולם, לא זה עיקר העניין.
בהסכמת הצדדים הופניתי למסמכי בית הדין בת.א. 2485/02 שם מסר רוני עדות בתצהיר ואף נחקר על תצהירו בפרוטוקול 17.7.05 . בהליך זה העיד רוני בתצהיר שנחתם על ידו בחודש אפריל 2004, כי הינו עוסק יחד עם משה במתן הלוואות כספיות. על דברים אלה חזר גם בחקירתו בעמ' 129 לפרוטוקול 17.07.05). עדותו זו התייחסה לתקופה שבין 1998-2007.
אציין בהקשר זה כי רוני לא הציג כל אסמכתא בעדותו לעבודתו כשכיר בעסקו של משה ואישר זאת אף בחקירתו הנגדית.
עולה מכך כי תקופת מתן ההלוואה חופפת לתקופה זו שביחס אליה העיד רוני במילים מפורשות כי בבעלותו היה עסק פעיל לנכיון שיקים ומתן הלוואות. בכך, נשמט לדעתי, הבסיס מתחת לגרסתו כפי שהושמעה בעדותו כאן לעניין העדר זיקתו להשבת ההלוואה. השאלה אם חתם על השיק אם לאו , היא שאלה משנית בלבד, הנוגעת להיבט הראיתי של ההכרעה ולא לעצם החבות שכן השיק עצמו אינו יותר מאשר ראיה למתן ההלוואה. עילת התביעה איננה עילה שטרית ולפיכך, לדעתי, ההרחבה שנעשתה בסיכומי בא- כוחו של רוני ביחס לאמינות גרסתו של נחשון איננה מסייעת לגיבוש ההכרעה כאן. אף נכונותו של רוני לביצוע בדיקה גרפולוגית לאישוש גרסתו איננה מעלה ואיננה מורידה. למיטב הבנתי אינני נדרשת כאן כלל לשאלת ההצדק שב"הרמת המסך" כנטען בסיכומי רוני שכן הלה מאשר בחקירתו, כי פעילותם הכספית שלו ושל משה לא נעשתה בדרך של התאגדות משפטית (עמ' 13, שורה 16). במקום נוהל "עסק" ולא תאגיד משפטי. בעסק אחד יכול שיהיו יותר מפעיל אחד וכיוון שרוני מודה בעדותו, בפרוטוקול אליו הופניתי, כי קיימת זהות בינו לבין העסק של ניכיון השיקים, נוסדה בעניין זה אחריותו האישית להשבת הלוואה, שנמסרה לצורך פעילותו בעיסוק.
אשר על כן, סבורני, כי התביעה הוכחה ברמת ההסתברות כנדרש במשפט אזרחי.
אני מחייבת את הנתבע מס' 2 לשלם לתובע סך של 273,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
עוד יחוייב הנתבע מס' 2 בהוצאות משפט (שכר עדים, הוצאות מסירה ואגרה ) וכן בשכר טירחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח
ניתן היום 5 ליולי 2012 בהעדר הצדדים.
עותק פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים בדואר רשום.